<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית שני שער ראשון</h1>
<h2>דף י.</h2>
אע"פ שאמרו שהכשרו של עוף בסימן אחד, אם נעקר אחד מן הסימנין ושחט את השני שחיטתו פסולה, שכך למדוה מפי השמועה. לפיכך שחט את הוושט ואחר כך נשמטה הגרגרת בעוף שחיטתו כשירה, נשמטה הגרגרת ואחר כך שחט את הוושט שחיטתו פסולה. שחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה או לאחר שחיטה, זה היה מעשה ואמרו שחיטתו פסולה, שכל ספק בשחיטה פסולה. במה דברים אמורים בשלא נמצאת גרגרת שחוטה, אבל נמצאת גרגרת שחוטה כשירה, בידוע שלאחר שחיטה נשמטה, שאי איפשר לשמוטה שתעשה שחוטה. במה דברים אמורים בשלא תפש בסימנין בשעת שחיטה, אבל תפש בסימנין שחיטתו פסולה מן הספק, שהרי איפשר לשמוטה שתעשה שחוטה כשתפש בסימנין. ויש מן הגאונים ז"ל שאמרו דאף בשלא תפש בסימנין אין מתירין אותה עד שיקיף. כיצד מקיפין, מביאין בהמה אחרת ושוחטין אותה ואחר כך שומטין את הגרגרת, אם דומה לזו שנמצאת שמוטה אומרים אף הראשונה לאחר שחיטה נשמטה שהרי דומין זו לזו, ואם לאו הרי זו פסולה, בידוע מחיים נשמטה שהרי אינה דומה לזו שנשמטה לאחר שנשחטה. ולפיכך אין מתירין אותה מן הספק עד שלא תהא בה תפיסה בסימנין והוא שיקיף. תפש ו(לא) הקיף, לא הקיף ולא תפש, אין מתירין אותה.
<h2>דף יט.</h2>
היה שוחט בקנה והגרים חוץ ממקום השחיטה, פעמים כשירה פעמים פסולה. כיצד, שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, או שהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש, שחיטתו פסולה. הגרים שליש ושחט שני שלישים, הורו רבותיי ששחיטתו כשירה. ולי נראה ששחיטתו פסולה, דבעינן רובא במקום שחיטה בשעת יציאת חיותה. שחט שני שלישים והגרים שליש, כשירה. מצא חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו והשלימו לרוב, כשירה.
<h2>דף יט:</h2>
הרי שהיה הקנה נקוב באמצעיתו ושחט זה למעלה כנגד הנקב ופגע במקום הנקב והנקב משלים לרוב, כשירה, ואין זה דומה לשחט ישראל וגמר גוי, שכל שחיטה זו נעשית על ידי ישראל ואין הפרש בין ששחט במקום נקב בחצי קנה פגום בין ששחט ופגע בנקב.
השוחט מן העורף שחיטתו פסולה, שאין השחיטה אלא בסימנין וכבר נעשית זו נבילה או טריפה קודם שהגיע אצל הסימנין. החזיר סימנין אחורי העורף ושחטן שחיטתו כשירה, שלא הקפידה התורה אלא בסימנין ולא במקום הצואר. השוחט מן הצדדין שחיטתו כשירה, לפי שהסימנין נשחטין עד שלא חתך המפרקת והבשר שעליה.
<h2>דף ל:</h2>
חלדה כיצד, השוחט והחליד את הסכין בין סימן לסימן, ואפילו שחט הסימן השני ממעלה למטה כדרכה של שחיטה וחזר ושחט את העליון שחיטתו פסולה. ואין צריך לומר בששחט ממטה למעלה. החליד סכין תחת העור או תחת צמר המסובך שבצואר הבהמה, או שהיתה מטלית כרוכה על צואר הבהמה ודבקה על הצואר בזפת וכיוצא בו, או שהדקה היטב על צואר הבהמה והחליד הסכין תחת אחד מאלו ושחט, כל אלו פסולות מספק. נפלה טליתו על צואר הבהמה ושחט תחתיה שחיטתו כשירה. היה שוחט את הבהמה ושחט רוב הסימן האחד, והחליד הסכין תחת אותו המיעוט הנשאר ושחט את השני, גם זה פסול מספק. שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, ואחר כך החליד את הסכין ושחט אותו המיעוט, כשירה, לפי שאין אחר הכשר הרוב כלום.
דרסה כיצד, השוחט צריך שיוליך הסכין או יביא בשעת שחיטה, כדי שלא ידחוק הסימנין ויחתכם בדרסה כדרך שאדם חותך את הצנון. מפי השמועה למדו ושחט, אין ושחט אלא ומשך. ולפיכך אם התיז את הסימנין בבת אחת, והוא שלא הוליך ולא הביא, שחיטתו פסולה. היה שוחט והתיז את הסימנין בהולכה או בהבאה, אם יש בסכין מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר שחיטתו כשירה. וכן הדין אפילו שוחט בהמות הרבה בבת אחת, אם יש בסכין מלא צואר כולן וחוץ לצוארן מלא צואר שחיטתו כשירה, ואם לאו שחיטתו פסולה. ויש מי שהורה בשוחט בהמות הרבה ואין בסכין מלא צואר חוץ לכולן שאין פסולה אלא הראשונה ומהראשונה ואילך כולן כשירות, שהרי יש באחרות מלא צואר חוץ לצוארם. ויש אוסר את כולם. וכן עיקר. במה דברים אמורים בשהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך, אבל הוליך והביא אפילו באוזמל קטן שאין בו מלא צואר שחיטתו כשירה. ובאי זה אוזמל אמרו, באוזמל שאין לו קרנים. הוליך והביא במחט ואפילו במחט של רצענין לא ישחוט, מפני שאינו שוחט אלא קורע. שנים אוחזין בסכין אחד ושוחטין ואפילו באלכסון ואין חוששין שמא ידרוסו זה על זה.
<h2>דף לב.</h2>
שהייה כיצד, השוחט ולאחר ששחט מיעוט הוושט בין בעוף בין בבהמה שהה, ולאחר זמן חזר וגמרו, שחיטתו פסולה. הקנה אין בו דין שהייה בעוף, לפי שאין טרפותו אלא בפסיקת רובו, ולפיכך אם נשחט רובו הרי נכשר בכך, ואם ניקב אין נקובתו במשהו עד שיפסק רובו. השוחט הבהמה ושחט סימן אחד ואפילו אחד וחצי ושהה, ולאחר זמן חזר וגמר את השחיטה, שחיטתו פסולה. במה דברים אמורים בשהגביה ידו ולא שחט, כגון שעף או שנפל סכין מידו וכיוצא בזה, אבל אם היה סכינו רע והוליך והביא אפילו כל היום כולו שחיטתו כשירה מפני שהוא מתעסק בצורך השחיטה. במה דברים אמורים בעוף אבל בבהמה אם הוליך והביא במיעוט אחרון של סימן ראשון ושהה בכך כדי שיעור שהייה שחיטתו פסולה מספק, אחר שאין מיעוט הסימן מעכב בשחיטה, חוששין שמא אינו אלא כמחתך בשר ויש כאן שהייה ושחיטתו פסולה. שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ושהה, ולאחר זמן מרובה חזר וגמר את המיעוט, שחיטתו כשירה. כמה שיעור שהייה, כדי שחיטת בהמה דקה לבהמה דקה וגסה לגסה. ובעוף יש אומרים דינו כבהמה דקה ושהייתו כדי שחיטת בהמה דקה, ויש אומרים דשהיית עוף כדי שחיטת עוף והוא כדי שיעור שחיטת סימן אחד בעוף. שיעור שחיטה שאמרנו, לא שחיטת סימנין בלבד, אלא כדי שיגביהנה וירביצנה וישחטנה. ויש שמחמירין ואומרין שאינו אלא כדי שחיטה בלבד כשהיתה רבוצה ועומדת. וראוי לחוש לדבריהם. ויש אומרים כדי שישחוט מיעוט סימנין. ואין הדברים הללו מחוורין כלל, אלא כדי שישחוט שיעור הכשר שחיטה רוב שנים בבהמה ורוב אחד בעוף.
שחט את הוושט ופסק את הגרגרת בעוף, כשירה. פסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הוושט שחיטתו פסולה. ובבהמה בין שחט את הוושט ופסק את הגרגרת בין פסק את הגרגרת ושחט את הוושט, הרי זו נבילה. שכל שנפסלה בשחיטתה נבילה.
<h2>דף מג:</h2>
הושט אין בו דין הגרמה, אלא אפילו התחיל לשחוט כל שהוא בתרבץ הושט אע"פ שגמר כל שחיטתו בושט הרי זו פסולה, לפי שנקובת התרבץ בכל שהו.
<h2>דף מד.</h2>
הגרמה כיצד, כל הצואר כשר לשחיטה בקנה, משיפוי כובע עד כנפי ריאה התחתונה. ואי זו היא התחתונה, אותה שהיא סמוכה לקנה שהיא עליונה כשהריאה תלויה בקנה. והוא כל המקום שהיא פושטת מן הצואר בשעה שהיא רועה כדרכה בלא אונס. ובושט, למעלה מניח כדי תפיסת יד, ולמטה עד מקום שהושט משעיר ועומד פרצות פרצות כדמות הכרס. שיעור תפיסת יד שאמרו, יש מי שאומר כדי שלש [וארבע] אצבעות. ויש מי שאומר כדי שיתפוס בשתי אצבעותיו משני צידי הצואר והוא כדי שיעור רוחב אצבע. וזה בבהמה וחיה אבל בעוף הכל לפי גודלו ולפי קוטנו. ויש אומרים משהו כדי שיוכל לקרוץ בשתי אצבעותיו. וראוי להתרחק ולחוש לכל השיעורין.
עיקור כיצד, סימנין שנעקרו שניהם או אחד מהם בין בעוף בין בבהמה, אם נעקרו כולן מן הלחי ומן הבשר ואינן אחוזין כלל בבשר שעל הלחי הרי זו אסורה. ולא עוד אלא אפילו נעקרו ונדלדלו רובן הרי זו אסורה. במה דברים אמורים בשנתפרקו בכח עד שנעקרו במקומות רבים, אע"פ שאחוזין בשנים ושלשה מקומות, הרי זו אסורה, דכל שנדלדלו כאן וכאן ברובן, המיעוט המחובר אין חיבורו יפה, ולפיכך הרי הן כאילו נעקרו לגמרי, אבל נקלף רובו של סימן בצד אחד ועדיין מיעוטו מחובר מן הצד האחר הרי זו כשירה. ואין צריך לומר בשהסימן כולו מחובר אל הבשר שבלחי ואע"פ שנגמם הלחי וניטל לגמרי שהוא כשר. עיקור זה שאמרנו אינו עושה אותה טריפה, אלא כך למדו מפי השמועה שאין שחיטה בסימנין עקורין. ולפיכך השוחט בסימנין עקורין הרי הוא כאילו נחרה והרי זו נבילה.
<h2>דף נד.</h2>
אע"פ שאמרו שהכשרו של עוף בסימן אחד, אם נעקר אחד מן הסימנין ושחט את השני שחיטתו פסולה, שכך למדוה מפי השמועה. לפיכך שחט את הוושט ואחר כך נשמטה הגרגרת בעוף שחיטתו כשירה, נשמטה הגרגרת ואחר כך שחט את הוושט שחיטתו פסולה. שחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה או לאחר שחיטה, זה היה מעשה ואמרו שחיטתו פסולה, שכל ספק בשחיטה פסולה. במה דברים אמורים בשלא נמצאת גרגרת שחוטה, אבל נמצאת גרגרת שחוטה כשירה, בידוע שלאחר שחיטה נשמטה, שאי איפשר לשמוטה שתעשה שחוטה. במה דברים אמורים בשלא תפש בסימנין בשעת שחיטה, אבל תפש בסימנין שחיטתו פסולה מן הספק, שהרי איפשר לשמוטה שתעשה שחוטה כשתפש בסימנין. ויש מן הגאונים ז"ל שאמרו דאף בשלא תפש בסימנין אין מתירין אותה עד שיקיף. כיצד מקיפין, מביאין בהמה אחרת ושוחטין אותה ואחר כך שומטין את הגרגרת, אם דומה לזו שנמצאת שמוטה אומרים אף הראשונה לאחר שחיטה נשמטה שהרי דומין זו לזו, ואם לאו הרי זו פסולה, בידוע מחיים נשמטה שהרי אינה דומה לזו שנשמטה לאחר שנשחטה. ולפיכך אין מתירין אותה מן הספק עד שלא תהא בה תפיסה בסימנין והוא שיקיף. תפש ו(לא) הקיף, לא הקיף ולא תפש, אין מתירין אותה.
